image2

הגל העכור שבדרך

תהליך מוזר מאוד עובר על הפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון – היא מעניינת פחות ופחות אנשים. הישראלים של שנות האלפיים הרבה פחות מעורבים, פחות מצביעים ופחות צורכים חדשות מהישראלים של שנות התשעים, והסיבה לכך נעוצה כנראה בשני אירועים היסטוריים – רצח רבין, שגרם לשמאל תחושה של אובדן שליטה על גורל המדינה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, ההתנתקות, שגרמה לימין לחוש כאילו המדינה דוחפת אותו החוצה. התוצאה המשותפת של שני התהליכים היא תחושת ניתוק ומיאוס מתמשכת בקרב שני הציבורים האידיאולוגיים שעיצבו את פני המדינה מאז קומה, ומאות אלפי ישראלים שאיבדו אמון ועניין במערכת הפוליטית. גל עכור של קוצר רוח עובר על הציבור הישראלי, שמקצר את ימיה של כמעט כל ממשלה שנבחרת.

החוזה הסטנדרטי בין הנבחר לבוחר אמר בעבר שלנבחר יש 4 שנים להגשים את התחייבויותיו, ואם לא ייעשה כך יוחלף. בפועל, לממשלת ברק, למשל, נתן הציבור הישראלי רק שנה וחצי, למרות שבזמן הקצר הזה הצליח ברק לעמוד בהתחייבותו העיקרית – היציאה מלבנון – ואף להניע תהליך מו"מ עם הפלסטינים. גם היום קונצנזוס רחב של הציבור הישראלי רוצה לראות את הממשלה מתפזרת, ורבים מאוכזבים מאי העמידה של הפוליטיקאים בהתחייבויותיהם. אין בציבור הישראלי אפילו מיעוט שולי האומר בקול ברור – רגע אחד, בהתחייבויות של הפוליטיקאים הם צריכים לעמוד תוך קדנציה של 4 שנים, והם בשילטון בקושי שנה.

אבל אין מה לרחם על הפוליטיקאים. הבעיה האמיתית היא ההשפעה של גל קוצר הרוח על מערכת קבלת ההחלטות שלהם. כל פוליטיקאי יודע, שהוא חייב להראות לציבור תוצאות עכשיו, היום, ממש כרגע, אחרת הגל העכור של דעת הקהל יטביע גם אותו. תהליכים של תיכנון לטווח ארוך פשוט לא באים בחשבון באווירה ציבורית כזאת. אפילו מופז, שאיננו פוליטיקאי משופשף, החליט כשהיה שר הביטחון שלא להשקיע כסף בפיתוח מערכת ליירוט קסאמים, ואיש לא יתפלא אם הסיבה לכך היא העובדה שפיתוח מערכת כזו עורך מספר שנים. מופז לא יכול היה שלא לחשוב על כך שהוא יהיה זה שישקיע את הכסף, ומי שיגזור את הסרט – והקופון הפוליטי – בזמן השקת המערכת יהיה ככל הנראה יורשו בתפקיד. למעשה, כל השקעה שפירותיה ייראו רק עוד מספר שנים כמעט ואיננה באה בחשבון מבחינת הפוליטיקאי שצריך לנצל את התקציב שלו כדי להוכיח לציבור שהוא עומד בהתחייבויותיו עכשיו, לא עוד שנה ולא עוד שנתיים. מישהו שמע בזמן האחרון על פרוייקט תעלת הימים? על התפלת מים? רכבת לירושלים? תוכנית חלל ישראלית? הפרוייקטים האלו, יחד עם דומים להם, נקברו תחת גל קוצר הרוח.

ייתכן ומדינת ישראל יכולה להמשיך ולהתקיים גם בלי פרוייקט תעלת הימים, אולם היעדרה המוחלט של מדיניות תכנון לטווח ארוך חושף את אזרחי המדינה לסכנה ברורה ומיידית מכיוון בלתי צפוי – הים. התחממות כדור הארץ היא כבר מזמן לא איזה איום תיאורטי של חבורת מחבקי עצים וחובבי שאנטי, היא קיימת כאן ועכשיו, וכל מנהיגי העולם – חוץ מאולמרט -עוסקים בה. כאשר הקרחונים נמסים וגובה פני הים עולה בקצב חסר תקדים מדי שנה, צריך להיות שקוע עד צוואר בכאן ועכשיו הישראלי – קצב ונינט, נסראללה וטלי פחימה – כדי לא להבין שחייבים לעשות משהו, ומהר. אחד המומחים מטעם הממשלה "הרגיע" את הציבור, באחד מהדיונים הנדירים שהתקיימו בנושא בתקשורת, בעובדה שרוב מישור החוף נמצא בגובה של מטר שלם מעל גובה פני הים. לא בטוח שזה ינחם את אותם ישראלים שכן מתגוררים באיזורים שיוצפו בעשור הקרוב, או את תושבי אילת והנגב, שיוכלו לטגן חביתה ללא כיריים כאירוע שגרתי בעונות הקייץ הבאות.

מנהיגי העולם עוסקים באופן יומיומי ואינטנסיבי במאמץ המרוכז במסגרת הסכם קיוטו הבינלאומי להקטנת זיהום האוויר ופליטות הפחמן של התעשייה, הגורמים להתחממות כדור הארץ. בוש ובלייר עוסקים בנושא אישית באופן יומיומי, בברזיל כבר מחייבים עסקים מזהמים לשתול עצים, אשר "נושמים" פחמן ומסייעים בכך למאבק בהתחממות העולמית, המוני אזרחים בארצות המערב תורמים מיוזמתם כספים לשתילת עצים ולפיתוח מקורות אנרגיה נקייה, ובישראל, יוק. שום דבר לא קורה. מומחים לנושא מדברים על הצורך להתכונן להצפת רציפי הנמלים ומתקני תשתית הקרובים לחוף הים, אך איש מחברי הממשלה איננו נוקף אצבע בנושא. בכל מדינה אחרת, אשר תלויה כל כך במישור החוף שלה, ההולך ונעלם, שר התשתיות כבר מזמן היה רותם את יכולות הבולדוזר הידועות שלו לטובת ההיערכות והצלת התשתיות הישראליות מכרוניקת המוות הידוע מראש אשר עומדת בפתח, השר לאיכות הסביבה היה מקדיש את כל זמנו לקמפיין לאומי לשתילת עצים, וראש הממשלה היה מתייצב בחזית המאבק הלאומי במפעלים מזהמים.

"שאנחנו נטפל בסכנה שמאיימת על קיומה של מדינת ישראל בעוד 10 שנים?" היו אומרים אולמרט, פואד ועזרא אם הם היו יכולים לדבר בכנות. "בחרתם אותנו כדי שננסה לשרוד במדינת האינסטנט, אתם אלו שהחלטתם שאנחנו צריכים לעבוד בשיטת הקטסטרופה, לטפל רק באסונות של כאן ועכשיו ואף פעם לא בבעיות של מחר, אחרת נלך הביתה לפני שנספיק להגיד צונאמי." ובאמת, בגל העכור של דעת הקהל, שמקדים את הגל העכור של מי הים שיפרצו לתחנת הכוח באשקלון ולמסעדות בטיילת של פרישמן, אין לאף אחד שום סיבה לטפל היום בבעיות של מחר. בכל מקרה, הן יהיו בעיות של פוליטיקאים אחרים, שיעופו מתפקידם בניסיון מגומגם להסביר שבעצם אין להם שום יכולת לטפל בבעיות שהיה צריך לטפל בהן לפני עשר שנים. וגם הבעיה שלנו. מישהו יודע איפה קונים סירת גומי?